<h1>שו"ת הרשב"א ח"ה סימן רס"ט</h1>
<h2>דף ו:</h2>
שאלת המקדיש שדה לעניים שיחלקו הפירות לעניים בכל שנה ושנה, ורוצים הצבור לשנותה ולהוציא הפירות לדברים אחרים מהו. תשובה אין רשות בידם ואפילו הסכימו בם שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, שכיון דזה ציוה שיחלקו מהפירות לעניים גילה דעתו שרוצה שלא ישנו בזה כלל. ואינו דומה למה שאמרו [ב"ב ח' ע"ב] ורשאין לעשות תמחוי קופה ולשנות לכל מה שירצו, דהתם מיירי בצדקה שהיא נגבית בכל יום וכל הנותן על דעת הגבאים הוא נותן והגבאין גובים לפרנס את העניים ליום או יומים כדי ספוקם ואם יצטרכו יותר יחזרו ויגבו. והוא הדין למה ששנינו בערכין [ו' ע"ב] מי שהתנדב נר או מנורה לבית הכנסת משנשתקע שם בעליה מותר, דהתם דוקא כשיספיק לבית הכנסת יותר מזה. אבל בזמן שאין הצבור מספיקין צורכי ענייהם לגמרי ואינן ממלאין חסרונם ועמד היחיד והקדיש לעניים ולהוסיף על קצבתם, אין ספק שאין הרשות ביד הצבור לשנות ההקדש זה לדברים אחרים, ואם עשו כן גוזלין את העניים. וזהו ששנינו בשקלים [פ"ב מ"ה] מותר עניים לעניים מותר עני לאותו עני מותר שבויים לשבויים מותר שבוי לאותו שבוי. וכזה כתבו גדולי האחרונים ז"ל.
